הוראה דיפרנציאלית - שמיר כפ"ס

צפו בסרטון  והשיבו על השאלות בהמשך

בעקבות הצפייה בסרטון כתבו:

1. מה הדבר שהכי הזדהיתם איתו בסרטון

2. אם הייתם מאמצים הצעה או חוק או התנהלות מסויימת - רשמו מהו ומדוע דווקא זה חשוב לכם?      אם לא - הסבירו למה ההתנגדות.

3. הגיבו לדעה של מורה אחד וחוו דעתכם

אלפרד אדלר הגדיר התנהגויות לא רצויות או מפריעות כדרכים מוטעות לשייכות. 

כאשר ילד לא מוצא את מקומו בחברה בדרך חיובית של מועילות ותרומה, שתגרום לו לתחושת שייכות ותחושת ערך, הוא מוצא את הדרכים השליליות. אפשר לראות הסלמה בדרכי הפעולה המוטעות:

העסקת יתר:

בתחילה ילד כזה יהיה פעיל בהעסקת יתר. זהו התלמיד שמנדנד, לוחש, מאחר, מפריע, והכל כדי לקבל מקום בחברה. הוא התלמיד שמקבל מאיתנו תשומת לב יתרה. תלמיד כזה יהיה מוכן לספוג כעסים ועונשים בפרט שנתייחס אליו. זה התלמיד שבשיעור אנחנו מעירים לו שיפסיק לדבר – שיפסיק להסתובב ושיתחיל להיות עסוק במשימה שניתנה לו. (אינני מתייחסת כמובן במאמר זה לילדים שאין להם שליטה על ההתנהגויות שלהם.) מורה יכול לדעת שהוא עסוק עם תלמיד שמעסיק אותו במיוחד , לפי התחושה הפנימית שלו. ברגע שהמורה מותש, מוטרד, עייף מהיחסים ומהתקשורת עם התלמיד הספציפי הזה – הוא נשאב לדינאמיקה של התלמיד. הוא בעצם מנוהל על ידי הילד ולא כפי שהוא צריך להיות – מנהל הכיתה. מורה שמבין שהוא בעצם בתהליך של תשומת לב יתרה, חייב לצאת מהמעגל הזה. האחריות מוטלת על המבוגר האחראי. על המורה ראשית לנסות להתעלם מהתנהגויות מפריעות, ובמקביל לעודד כל התנהגות חיובית שקיימת. תלמיד כזה כדאי לזמן בסוף שיעור ולומר לו ששמנו לב כמה הוא השתדל למרות שהיה לו קשה…לתת לתלמיד כזה להביע ולחזק את נקודות החוזק שבו – על ידי תרומה ומועילות.

מאבקי כוח:

השלב הבא – הוא שלב של מאבקי כוח. התלמיד שנדנד – הפריע – התיש – באופן טבעי מקבל תגובות לא נעימות מהמורה – והדבר יוצר אצלו כעס ועלבון. תלמיד כועס ופגוע הוא תלמיד שלא ישתף פעולה. הוא תלמיד שיעשה דווקא. הוא תלמיד שמסוגל גם לחבל בפעילות – לפגוע ולהכאיב. מורה שנכנס למעגל של מאבקי כוח עם תלמיד מגיב גם הוא בכעס – ברצון לפגוע – להעניש להכאיב. גם המורה וגם התלמיד יוצאים פגועים מהדינאמיקה הזו. המורה והתלמיד מרגישים פגיעה בערך. כעס עייפות – והמורה אף מרגיש שחוק.

ברגע שהמורה מבין שההתנהגויות המפריעות של התלמיד באות מתוך הצורך של הילד למצוא לעצמו מקום בחברה – הוא יכול לגייס הרבה יותר סבלנות ואמפטיה. 
מורה שמבין ואומר לעצמו : "הילד הוא לא נגדי – הוא בעצם בעד עצמו..." מאפשר לעצמו הסתכלות אחרת על התלמיד. מורה כזה יכול לראות את המצוקה שבה התלמיד נימצא.

כל אחד מאיתנו זקוק להרגיש יכול ונחוץ. מסגרת בית הספר היא לפעמים מקום מאוד מלחיץ ומתסכל. רוב הילדים המפריעים הם דווקא הילדים שלא מצליחים. הכישלון מכאיב. 
כדי להרגיע את תחושת הכאב הילד מוצא לעצמו מקום ייחודי – מקום שבו "אני חזק" . תפקידנו כמורים לאפשר לילדים להיות חזקים באמת. למצוא את הכוחות שלהם. להתאמן ביכולות. בית הספר יכול לאפשר לילדים לתרום – להתנדב – להשגיח ( על פינת החי – או על פינת הירק לאמץ מרכז של קשישים – לעזור לילדים קטנים יותר וחלשים. וכו'…) 
מורה חייב לאכוף את החוקים – אבל מצד שני לראות בילד שמתעלם מהם כילד שמאותת לנו שהוא במצוקה.